גזר דין בתיק תפ"ח 1113/06

השופטת ברכה אופיר-תום, אב"ד - ס"נ

1 .         מלכתחילה, הועמדו לדין שני הנאשמים נשוא תיק זה, בגין שתי עבירות שיוחסו להם על ידי התביעה, הן, עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן - עבירת הרצח), ועבירת נסיון לרצח, לפי סעיף 305 לחוק (להלן - עבירת ניסיון הרצח).

שתי העבירות יוחסו לשני הנאשמים יחדיו, במסגרת כתב האישום שהגישה לנו התביעה ביום 14.9.06 (להלן - כתב האישום המקורי).

עבירת הרצח התייחסה לארוע הרצח של צחי בן אור (להלן - המנוח) שהתרחש ביום 28.12.04, בדירתו של המנוח בקנקון שבמקסיקו (להלן - הדירה) שם אירח את השניים באחד מחדרי הדירה.

עבירת ניסיון הרצח התייחסה למעשי אלימות שביצעו השניים יחדיו, בחברתו של המנוח, ג'ובאנה דארלי, אזרחית קולומביה (להלן - דארלי) בהיותה בחדר השינה שבדירה, ולאחר שהתעוררה לקול הירי ששמעה מן החדר הסמוך.

השניים, כך כתב האישום המקורי, קשרו קשר לרוצחה, גם היא, במטרה להקל על הימלטותם.

2 .         ביום 28.9.06, התקיימה הקראה פורמלית של כתב האישום, ואף שטרם נתקבלה תשובה מפורטת עליו מטעם הנאשמים, קבענו שלושה מועדי הוכחות לחודש אפריל 2007, על מנת לאפשר לסניגור, לפי בקשתו, ללמוד את חומר הראיות הרב שקיבל מידי התביעה ולהערך לדיון בהתאם. 

ביום 14.1.07, כחודשיים לפני מועדי ההוכחות הנ"ל, הודיעונו הצדדים כי קשרו הסדר טיעון ביניהם, אשר ייתר הצורך בשמיעת העדים בתיק (להלן - הסדר הטיעון, או, ההסדר).

בישיבת יום 30.1.07, הוצג ההסדר בפנינו, ובמסגרתו הוגש לנו על ידי ב"כ התביעה, כתב אישום מתוקן, בו שונו עובדותיו של כתב האישום המקורי, ושונו גם סעיפי העבירות שיוחסו לנאשמים על פיו. הצדדים גם הודיעונו באותה ישיבה, על ההסכמה אליה הגיעו לענין העונש, לפיה, יוטלו על הנאשם 1 שמונה (8) שנות מאסר בפועל, ועל הנאשם 2 יוטלו ארבע (4) שנות מאסר בפועל; כל אלה, לצד פיצוי כספי מוסכם, שישלמו השניים לדארלי, בסך כולל של 60,000 ש"ח, לצד קנס על סך 30,000 ש"ח כל אחד.

הסניגור, עתר בפנינו, בהסכמת התביעה, להפעיל במסגרת גזר הדין, גם עונש מאסר על תנאי  התלוי ועומד כנגד הנאשם 1, שירוצה בחופף לעונש המאסר המוסכם.

3 .         עיון חטוף בכתב האישום המתוקן, הבהיר לנו מיד כי עיקרי השינויים שהכניסה בו התביעה, התייחסו למחיקתה של עבירת הרצח שיוחסה לשני הנאשמים, כאמור, בכתב האישום המקורי, והמרתה של עבירת הנסיון לרצח, בעבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, לגבי הנאשם 1; ובעבירת סיוע לחבלה חמורה לפי סעיף 329 ביחד עם סעיף 32 לחוק, לגבי הנאשם 2.

משהודו שני הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן, ומשהודיעונו כי הם מודעים לכך שאין בית המשפט קשור להסדר טעון, הרשענום על פי הודיותיהם, בעבירות הנ"ל, כל אחד על פי המיוחס לו בכתב האישום המתוקן. 

4 .         באותה ישיבה, העמידה בפנינו התובעת המלומדת, את הרקע לקשירת ההסדר עם הנאשמים, ואת הנימוקים לעונשים עליהם הוסכם במסגרתו, אותם פרשה בפנינו על פני שלושה מישורים, שרובם ככולם בתחום הראייתי.

הראשון, כך הסבירה, מקורו בשוני בין דרך ניהולה של חקירה פלילית במקסיקו ובין דרך ניהולה אצלנו, וההבדלים בדיני הראיות השוררים שם וכאן, על כל המשתמע מכך.

השני, מקורו לדבריה, בקשיים הראיתיים שהתגלו בתיק. בין אלה, העובדה שדארלי, שהיא העדה המרכזית בו, לא ראתה את הרצח במו עיניה; לצד הספקות שעלו, לשיטתה, בכל הנוגע לשאלת שהותם של הנאשמים בדירה בעת ביצוע הרצח; עובדות שהסניגור הסב תשומת ליבה אליהן, לפי דבריה (ראו, דברי התובעת בעמ' 3 לפרוט').

השלישי, כך התובעת, הוא נימוק טכני-לוגיסטי, הנובע בין היתר מהעדר שיתוף פעולה מצד רשויות האכיפה במקסיקו, עם המשטרה כאן; הצורך בהבאת עדים ממקסיקו ומקנדה לאישוש כתב האישום המקורי, והצורך בניהול חיקורי דין באותן מדינות.

בעיה לוגיסטית נוספת, עלתה לדברי התובעת, מן הצורך בהחזקתה של דארלי בארץ לאחר שהובאה ממקסיקו על מנת שתמסור עדותה בפנינו בתיק זה, כמו גם מן העלויות הגבוהות מאד הכרוכות בהחזקתה כאן, בשל הצורך בשמירה צמודה עליה, כולל, שיכונה בדירת אבטחה, הכל, על רקע החשש לחייה. 

לשאלת בית המשפט, הפטירה התובעת, כי "למעשה הרצח של צחי בן אור לא פוענח" (עמ' 4 לפרוט').

בהמשך דבריה, התייחסה התובעת להסדר הטיעון לגופו, בהבהירה כי התביעה הביאה בחשבון שיקוליה, בבואה לקשור ההסדר עם הנאשמים, את חומרת המעשים והעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המקורי, ואת עברם הפלילי, לעומת מוכנותם להודות בעובדות כתב האישום המתוקן, והחיסכון בזמן ובמשאבים שהיו נדרשים אילולא הסדר הטיעון. הכף הכריעה, לדבריה, לצד ההסדר.